פסק-דין בתיק ע"א 1220-09

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב בת.א. 31029/08 (כב' השופטת נועה גרוסמן) מיום 13.11.08, לפיה נמחקה על הסף תביעה שכנגד שהגיש המערער נגד המשיבים (להלן: " התביעה שכנגד").

רקע

המערער הגיש כנגד המשיבים בקשה למתן אישור להגשת תביעה נגזרת (ת.א. 42623/07, להלן: " התביעה הנגזרת") בשם חברת צח-קור הנדסת קירור ומערכות מיזוג אוויר בע"מ (להלן: " החברה"), בה טען כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהתנהלות המשיבים שהביאה לקריסת עסקיה של החברה אשר המערער והמשיבים היו בעלי מניותיה ומנהליה.

בהחלטה מיום 1.4.08, אישר בית המשפט (כב' השופטת נועה גרוסמן) בהליך הנ"ל, את הגשת התביעה הנגזרת - ביחס לרכיבים הנוגעים לתקופה שעד קריסת החברה ובכלל זה, כספי השכר של המשיב 2 מהחברה וחיוב המשיבים ליתן דין וחשבון מלא באשר לכל פעולה שנעשתה על ידם בחברה מאז שנת 2000.

בית המשפט לא אישר את הגשת התביעה הנגזרת ככל שהיא נוגעת לתקופה ממועד המכירה של החברה לחברת משיק ובכלל זה, השימוש של המשיבים שלא במסגרת החברה בשם "צח-קור", וכן את התביעה בנוגע להפסד שנגרם למערער לטענתו, כתוצאה מירידת ערך מניותיו בחברה.

בית המשפט קבע כי עילות אלו שלא אושרו הן עילות תביעה אישיות ופרטיות לחלוטין של המערער כנגד המשיבים ואינן קשורות באופן ישיר לחברה. בית המשפט הורה למערער לערוך מחדש את התביעה הנגזרת ולהשמיט ממנה את העילות המיותרות ואת ההתייחסות אליהן. בעקבות החלטה זו הגיש המערער ביום 1.5.08 כתב תביעה (נגזרת) מתוקן על סך של 800,000 ש"ח בגין העילות שאושרו על פי ההחלטה הנ"ל מיום 1.4.08.

ביום 5.6.08, הגישו המשיבים תביעה כספית כנגד המערער (להלן: " התביעה הכספית"). המערער הגיש כתב הגנה וכן את התביעה שכנגד קא עסקינן. המשיבים עתרו למחיקה על הסף של כתב התביעה שכנגד וטענו בין היתר כי התביעה שכנגד זהה לתביעה הנגזרת אותה הגיש המערער נגדם.

לאחר שניתנו תגובות הצדדים, קיבל בית המשפט את הבקשה בהחלטתו מיום 13.11.08, נשוא הערעור, והורה על מחיקת התביעה שכנגד על הסף, בקובעו בין היתר כי עילות התביעה שכנגד - התנהלות המשיבים בחוסר תום לב ובדרכי מרמה בנוגע לחברה ולחברת "משיק", ירידת ערך מניות המשיב בכ - 500,000 ש"ח, ריקון החברה מלקוחות וטרפוד החוזה עם "משיק", גזילת רכוש וזכויות החברה בסכומי העמלות,  ונזקים לחברה מהתחרות עם "משיק" בסך של 240,00 ש"ח - הן עילות תביעה מובהקות של החברה ולא של המשיב באופן אישי, הן נתבעות במסגרת התביעה הנגזרת וראוי כי תשמענה במסגרת התביעה הנגזרת.

לציין, שבפסק הדין שניתן לאחר מכן בתיק קמא ביום 4.10.10 (כב' השופטת חנה פלינר) במאוחד בתביעה הכספית של המשיבים ובתביעה הנגזרת, דחה ביהמ"ש את שתי התביעות למעט התביעה לחיוב המשיבים במתן דו"ח מגובה באסמכתאות ובאישור רו"ח לגבי כל הפעולות שנעשו בנוגע לנכסי החברה והתחייבויותיה לאחר סגירת החברה בפועל (כפי שעולה מהודעת המשיבים ומנט-המשפט הצדדים הגישו ערעורים נוספים על פסק הדין מיום 4.10.10 וטרם ניתנה בהם הכרעה).

עוד יצויין, כי בר"ע שהגיש המערער (בר"ע 2269/09) על ההחלטה נשוא ערעור זה נמחקה בהסכמת הצדדים בהחלטה מיום 4.2.09 וניתנה למערער האפשרות להגיש ערעור בתוך 15 יום. באותה החלטה נקבע כי ההוצאות בסך 10,000 ש"ח על פי התוצאה הסופית בערעור.

בערעור שלפנינו טען המערער בין היתר כי כב' השופטת גרוסמן נתנה שתי החלטות סותרות. מחד הורתה למחוק חלק מעילות התביעה הנגזרת מאחר מדובר בעילות תביעה אישיות, ומאידך כאשר ביקש להביא את אותן עילות באמצעות תביעה אישית - היא התביעה שכנגד - מחקה כב' השופטת גרוסמן את תביעתו בנימוק שמדובר בעילות תביעה של החברה הראויות להתברר במסגרת תביעה נגזרת. המערער טען שגם המשיבים עצמם ביססו את התביעה הכספית נגדו, כתביעה אישית, על אותה מסכת עובדות, ושמחיקת תביעה על הסף היא צעד חריג שלא היה מקום לנקוט בו במקרה הנדון.

זאת ועוד, לטענתו ההחלטה נשוא הערעור התיחסה לגופה של עילת תביעה אחת - הנוגעת לירידת ערך המניות - מתוך מספר עילות תביעה שמנתה ברישא להחלטה, ולא דנה בשאר עילות התביעה שכנגד.

כן נטען כי הסתמכות בית המשפט על ע"א 3058/91 דרין נ' דיסקונט השקעות ואח' (פ"ד נט (1) 673), עת מחק את התביעה שכנגד לגבי עילת ירידת ערך המניות, אינה מתאימה למקרה דנן מה גם שנקבעו בפסיקה חריגים בנסיבות דומות למקרה הנדון.

המשיבים חזרו על טענותיהם כי בעיקר המדובר בתביעה כפולה בגין אותם מעשים נטענים.

וכן, אם תתקבל התביעה הנגזרת תפוצה בהתאם קופת החברה וכפועל יוצא שווי מניות המערער יעלה ולפיכך לא ניתן ליצור מנגנון העוקף את קופת החברה או מנגנון פיצוי כפול.

דיון

לאחר שעיינו בהחלטה נשוא הערעור, בהודעת הערעור, בעיקרי הטעון בתיקי המוצגים ובנספחיהם ואף שמענו את הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

הלכה פסוקה היא שמחיקת תביעה על הסף היא אמצעי חמור ודרסטי שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים (ראו גם: ע"א 50/89 רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18).

לא שוכנענו שמדובר באחד מאותם מקרים נדירים שבהם היה מקום למחוק את כתב התביעה שכנגד על הסף.

עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה, כי חלק מעילות התביעה שכנגד - אלו הנוגעות להכשלת פעילותה העסקית חברת "משיק" על ידי המשיבים וכן לירידת ערך מניות המערער בחברה כתוצאה מהתנהלות המשיבים (המפורטות בסעיפים 33(ב) (ד) ו34(א) לכתב התביעה שכנגד) - הן עילות שלגביהן נקבע מפורשות בהחלטה הקודמת של כב' השופטת גרוסמן מיום 1.4.08 בעניין אישור התביעה הנגזרת כי " כל העילות הללו הן עילות תביעה אישיות ופרטיות לחלוטין, של המבקש (המערער) כנגד המשיבים, ואינן קשורות באופן ישיר לחברה ... אין מקום לבירורן במסגרת של תביעה נגזרת" (ראו עמ' 19 שורה 23 - עמ' 20 שורה 4 להחלטה מיום 1.4.08 בת.א. 42623/08). עילות אלו לא נכללו בפרק הסעדים של כתב התביעה הנגזרת המתוקן שהגיש המערער בהתאם להחלטה הנ"ל (אלא רק בפרק העובדות והטענות שבכתב התביעה הנגזרת המתוקן). 

לעומת זאת, בהחלטתה נשוא הערעור קבעה כב' השופטת גרוסמן כי " עילות התביעה שכנגד רובן ככולן אינן עילות אישיות אלא עילות של החברה".